כשמישהו משאיר לכם הודעה ש'חפשו אתכם ממס הכנסה' או כשהבן שלי מתלונן ש'המורה לאזרחות מחפש אותי' – די ברור לכם ולי שהחיפוש הזה איננו מבשר טובות. מעניין אם התגובה שלכם תשתנה אם מישהו יאמר לכם שהוא 'מחפש אתכם בְּנרות'. אם אכן היא תהיה שונה זה כיוון שהמשמעות המקורית של הביטוי עברה שינוי. 'לחפש בְּנרות' במשמעות שאנחנו מכירים היום רומז על כך שמישהו משקיע מאמץ וכוונה משמעותיים כדי למצוא, ולכן אפשר להניח שזה לאו דווקא לצורך גביית מס.
הביטוי 'לחפש בַּנרות' בהופעתו היחידה בתנ"ך נשזר בנבואת פורענות קשה של הנביא צפניה.
וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם: לֹא יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ. (צפניה א יב')
אם היה לנו לרגע ספק מה משמעות פקידת האנשים הללו, הקופאים על שמריהם, שאינם נוקטים עמדה, שחוזרים ובוחרים לא להתערב, לא להשמיע קול ולהאמין שכיוון שהם אינם עושים טוב ולא רע, גם אלוהים לא יֵיטִיב עמם ולא יָרֵעַ, הפסוק הבא לא משאיר מקום לדמיון:
וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם (שם, יג').
לכן אין פלא שהמפרשים מבינים את הביטוי 'לחפש בנרות' כמעיד על חיפוש יסודי, שמטרתו דווקא להחמיר ולדקדק ולחשוף את החטאים הפחות בולטים ונגלים לעין.
רש"י בתמציתיות אופיינית מפרש: 'אדקדק בעונותיהם'.
אבל כאן בא מקור אחר, מאוחר יותר, ומתקן את הרושם הקשה שעולה מהחיפוש בנרות עליו מנבא צפניה: טקס בדיקת החמץ. בדיקת החמץ היא בעצם המצווה הראשונה ברצף המצוות הקשורות לחג הפסח. שניים ממרכיבי הטקס הבולטים מעוררים תמיהה במבט ראשון: אם בודקים אז מדוע דווקא בלילה, ולא לאור יום, ואם הבדיקה כל-כך חשובה וקפדנית מדוע לאור הנר דווקא (ולא אבוקה למשל).
המהלך המפתיע שעושה רבי ישמעאל בפירוט מצוות הבדיקה מציב את בדיקת החמץ כפעולה שיש לה משמעות פנימית, תודעתית, סמלית. ר' ישמעאל קושר את השימוש בנר לאור הלילה דווקא לשלושה חיפושים: החיפוש של שליחי יוסף בכליהם של האחים בתום הביקור במצרים, החיפוש עליו מעיד צפניה את החוטאים ה'קטנים' אלה שמסתתרים מאחורי חוסר מעש ואי נקיטת עמדה, ולבסוף, הקישור למשלי המחבר את אור הנר לאור הנשמה, המאיר את עִמקי נפשו של האדם:
תּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לֵילֵי אַרְבּעָה עָשׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנּר,
וְאַף עַל פִּי שׁאֵין רְאָיָה לַדּבָר, זֵכֶר לַדּבָר, שׁנּאֱמַר, (שמות יב, יט) "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמּצֵא בְּבָתֵּיכֶם" [מדובר בימים, ואם כך צריך להתחיל בלילה שלפני]
וְאוֹמֵר, (בראשית מד, יב) "וַיְחַפֵּשׂ, בּגּדוֹל הֵחֵל וּבַקּטֹן כִּלּהּ, וַיִּמָצֵא"
וְאוֹמֵר, (צפניה א, יב) "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפּשׂ אֶת יְרוּשׁלִַם בַּנֵּרוֹת"
וְאוֹמֵר, (משלי כ, כז) "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כּל חַדְרֵי בָטֶן" (פסחים ז' ע"ב)
נדמה שזהו המקור שהשריש את השימוש בביטוי 'לחפש בנרות' למשמעות של חיפוש יסודי ומדוקדק, לאו דווקא בהקשר של חטאים ועוונות, אלא במשמעות של כניסה אל מחוזות נסתרים, שחיפוש שטחי אינו מגלה אותם.
ומדוע דווקא בנר טמונה היכולת להאיר את המחוזות החשוכים, הנסתרים הללו?
לשאלה זו מציעים החכמים כמה תשובות, כאשר עיקר ההשוואה היא בין נר לאבוקה:
• כי את הנר אפשר להכניס לחורים ולסדקים הקטנים יותר.
• כי הנר בטיחותי יותר ואפשר להשתמש בו בחופשיות בלי לחשוש שהבית יעלה באש.
• כי אור הנר רציף ויציב יותר ואינו מהבהב. (ויקיטקסט, על הביטוי 'לחפש בנרות')
במילים אחרות, החכמים מבחינים שדווקא לאור הנר אפשר לראות, לחשוף, להבחין בדברים שאי אפשר לראות לאור השמש או לאור האבוקה.
הנר נועד לדקויות.
אין פלא לכן שאחת המצוות בעניין הדלקת נר חנוכה היא להבדיל בין הנרות ולתת לכל אחד מהם לבעור בלהבה שלו, שאם מחברים את הלהבות הם נעשים 'כמדורה' ובכך מחמיצים את הכוונה של נרות החנוכה.
ו
כך כותב הרמ"א בהגהות לשולחן ערוך:
הגהות הרמ"א: ולכן יש ליזהר להעמיד הנרות בשורה בשוה, ולא בעיגול, שיהיה כמדורה… ויזהרו כשעושים נרות, אפילו בשעוה, שאין לדבקן ביחד ולהדליקן, שיהיה כמדורה. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעא סעיף ד
ההקפדה על ההבדלה בין הנרות, שיהיו נרות נפרדים ולא יהפכו ל'מדורה' מזכירה את ההקפדה על 'אור הנר' במצוות בדיקת חמץ, שם אוסרים להשתמש בנר עם שתי פתילות, שלא יהיה 'כאבוקה'.
אם להמשיך את הקו הנמשך בין בדיקת חמץ של פסח לבדק הבית של חנוכה דרך ההקפדה על אור הנר הבודד, אפשר גם להזכיר מנהג יהודי איזמיר שאינם משתמשים בשיירי נרות חנוכה לשום צורך אחר, רק מצניעים אותם לערב פסח ועושים מהם נר לבדיקת החמץ (ספר המועדים, חנוכה, עמ' 173).
הדלקת נר חנוכה היא, אם כך, הזמנה לחיפוש.
לחפש בנרות, פירושו לחפש, בלשון הרמב"ם, "במחבואים בסדקים ובחורים" (משנה ברורה סימן תלג ס"ק ג ), במקומות הנסתרים, המוצפנים היטב, בנבכי הנפש שאור היום הבהיר, המסנוור, לא חודר אליהם; המקומות החומקים מן האור המרצד, המבליח של המדורה או האבוקה, המקומות הללו שנכנעים רק לאורו הרך, היציב, הממוקד אך המאיים פחות של הנר.
בֶּדֶק הבית של חנוכה מזמין אותנו להאיר את הרגשות המקננים בתוכנו בחשיכה, אורבים להזדמנות להרים ראש ולכבול את חֵירותנו – אשמות בלתי פתורות, צדקנויות מצמיתות, קנאות קטנות, שיירי כעסים וטרוניות שאנחנו ממשיכים לשמור ולפרנס.
התקווה היא שכאשר נדליק את נר החנוכה, אורו יחדור ל'כּל חַדְרֵי בָטֶן' ויעזור לנו לחפש אחריהם ולהאיר אותם באורו הרהוט של הנר. ואם להסתמך על פעולת בדיקת החמץ – שבו עצם בדיקת החמץ ומציאתו שקולה כנגד ביעור החמץ (הברכה שנאמרת על בדיקת החמץ היא 'וציוונו על ביעור חמץ"), כך גם יש לקוות שעצם איתורם של אלה יביא לפירוקם מכוחם ומהשפעתם על מעשינו.
אם לחזור לחיפוש בנרות שמזכיר צפניה ייתכן ואור הנר גם מעמיד בפנינו את האתגר לחפש בתוכנו את הלהבה היציבה, הממוקדת, את האור הרך והנקי, שבעזרתו נוכל לסמן לעצמנו את המשימות שלנו. ייתכן שהחיפוש בנרות יעורר אותנו מחדש לנקוט עמדה ולעשות מעשה, שלא כאותם 'הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם', המתגדרים בחוסר מעורבות ובחוסר מעש.
ואולי כך נמצא באור הנרות לא רק את החיפוש אלא גם את הדרך לבחירה ולחופש, כפי שמציע מדרש נועז בפסיקתא רבתי (פרק יג'):
'בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ' אמר ר' אחא: לא תהא קורא סמ"ך אלא שי"ן, 'אֲחַפֵּש אֶת יְרוּשָׁלִַם, אמר הקב"ה: מוציא אני אותה לחופשי.
