" מאי חנוכה?  כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום , בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח (וחתום) בחותמו של כוהן גדול , ולא היה בו אלא להדליק ליום אחד (את מנורת המקדש). נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום החשמונאים ועשאום ימים טובים בהלל והודיה." ( מסכת שבת דף כא ע"ב)

הסיבה העיקרית למצוות הדלקת נרות החנוכה הוא "פרסום הנס"  ועל כן על החנוכייה לבעור ליד החלון, שיוכלו לראות אותה. מנקודת המבט הדתית האמונה בנס היא האמונה בהתערבות האל במציאות הטבעית, היומיומית. אמונה ביכולתו של האל לשנות את המציאות שהוא עצמו ברא ובורא כאקט של מחווה ורצון טוב עבור האדם.

ניסים זה לילדים?

​בעידן המודרני הניסים הודרו לעולמם של ילדים, לסרטי דיסני וספרי הפנטזיה. להאמין בניסים זה קצת כמו להאמין לפיית השיניים, מתי שהוא צריך להתבגר ולהפסיק עם זה.

אך לאמיתו של דבר הוויכוח התאולוגי האם קיימים ניסים בעולם או לא, קיים כבר מאות בשנים. זאת אינה המצאה מודרנית, היה זה כבר אריסטו שטען שאין ניסים בעולם. ורבים מההוגים היהודים כגון הרמב"ם התפתלו סביב השאלה הזאת והתמודדו איתה בדרכים מורכבות.

​אולם כמובן שבדורנו השאלה התחזקה ביותר. העולם המודרני- החילוני שכפר בקיומו של אלוהים, כפר גם בקיומם של ניסים. כולנו מכירים את השיר המפורסם על הלוחם האמיץ של.. שקורא תיגר על סיפור חנוכה באומרו :" נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו, הארצה עלינו…" . האמונה בנס נתפסה לא רק לא אמתית אלא גם מסוכנת ומחלישה את האמונה של האדם ביכולתו וכוחותיו. מאמצים רבים השקיע החינוך החילוני ללמד את האדם את כוחו בעולם, ואת יכולותיו, ואת האחריות שניתנה לו. מאמצים רבים הושקעו להחניק את האמונה בנס.

ואכן כיום קשה להחזיק באמונה בנס כפשוטה, בהתערבות אלוהית ישירה אשר לרגע אחד תשנה את מסגרת חוקי הטבע כפי שקרה בחציית ים סוף. אך אם נרחיב מעט את הגדרת הנס נראה שישנו מקום לא מבוטל כלל לאמונה בניסים.

​חריגה לא חריגה

​דוגמא מצוינת לכך מופיעה במאמר מודרני להפליא מהטיימס הלונדוני ב- 1894 אשר מביע את החשש שכמות הסוסים ההולכת ועולה בעיר תביא לכך שבתוך חמישים שנה כל לונדון תהיה מכוסה בזבל סוסים. בזמנו זו הייתה בעיה עמוקה ואמיתית שנפתרה ב"נס" ששמו האוטומוביל. המצאה מסוג זה היא חריגה מחוקי המציאות של הבעיה והגדרתה מחדש במונחים חדשים עם אתגרים ובעיות חדשות.

​אולי זה מרגיש כמו התחכמות אבל נס מהסוג הזה מתחרש לא רק עבור בעיות טכניות אלא עבור בעיות קיומיות הרבה יותר. בסוף המאה ה 19 הכריז הפיזיקאי זוכה פרס הנובל אלברט מיכלזון שכל עקרונות היסוד של הפיזיקה כבר התגלו וכל עבודת המדע היא רק להעלות את רמת הדיוק של המדידה. בפיזיקה באותו הזמן היו כמה בעיות לא פתורות אך אף אחד לא ציפה לכך שהניסיון לפתור אותן יביא לתורות היחסות והקוואנטים שעשו שינוי מוחלט של המושגים היסודיים של הפיזיקה כמו מרחב, זמן, מהירות, חומר, חומר אנרגיה, מדידה ועוד.

​ההיסטוריה של הפיזיקה מראה לנו שהטבע אינו מובן לנו כפי שאנו חושבים, ושהמציאות יכולה עוד להפתיע אותנו. יש בעיות שבשביל להבין ואותן ולפתור אותן אנו זקוקים לחרוג מהמובן מאליו שלנו ולהציע פתרונות שנראים בתחילה לא מציאותיים או "על טבעיים" . בניסוחו של איינשטיין (ובניגוד לציטוטים רבים – זה ציטוט אמיתי ורלוונטי) "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן". ואם כך הדבר בפיזיקה אז בוודאי שהדברים הם כך גם בפסיכולוגיה, בפוליטיקה ובכלכלה.

​הבנה זו מאפשרת לנו להכיר בכך שאנחנו עוד לא באמת מבינים את העולם עד הסוף ושניסים, חריגות ממה שנראה לנו כטבע, הם חלק מובנה מההיסטוריה של כל תחום. או בניסוחו המבריק של בן גוריון: "כל יהודי שאינו מאמין בנסים אינו ריאליסטי"

​בחנוכה, בתקופה החשוכה של השנה אנו מדליקים את האור, שנותן בנו אמון ותקווה. לגבי אור השמש אנו כבר יודעים שימים ילכו ויתארכו והקיץ שוב יחזור. אך ישנו חושך בעולמנו החיצוני והפנימי שלגביו אין לנו את הוודאות הזו. בשביל המקומות החשוכים האלו אנו מדליקים את אור הנס.