חג הבנות- חג העוצמה והאחווה הנשית
בראש חודש טבת, לאורו של הנר השביעי של חנוכה, ישנו מנהג קסום- הנקרא :"חג הבנות- עיד אל בנאת". ביום זה בקהילות רבות בצפון אפריקה: תוניסיה, לוב, ג'רבה, מרוקו, אלג'יריה, תורכיה שאלוניקי ועוד. נשים, נערות וקשישות מתאספות לחגיגה שבה הן לומדות, רוקדות, שרות ושולחות מתנות אישה לחברתה. יש שנהגו לבקש סליחה אישה מרעותה, כביום הכיפורים; יש שנהגו לקיים ביום זה חגיגה לכל בנות המצווה, שלאחריה ניגשות הנשים לנשק את ספר התורה.
"החג מעלה על נס את העוצמה הנשית: הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות. מקור החג בספר עזרא, היום בו שבו לשאת נשים מבנות ישראל, ובמגילת אסתר, היום שבו הובאה אסתר בפני המלך אחשוורוש והומלכה תחת ושתי. ביום זה מציינים את גבורתן וחוכמתן של שתי גיבורות נוספות: יהודית, שכבשה ביופייה את הולפונרנוס שר הצבא, ערפה את ראשו והצילה בזכות מעשיה את אנשי יהודה, וחנה בת מתתיהו, שעוררה את אחיה החשמונאים להתחיל את המרד ביוונים."
(חלי טביב ברקת, אתר הלו"ז העברי)
"מי שברך" לחג הבנות
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֶת שֹרה בּעדְנה
הוּא יְבָרֵךְ אוֹתנוּ בֹּיכוֹלת להִתְחדשׁ בּכֹל גִיל
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֶת רִבְקה בּקוֹל שׁנִשְׁמָע
הוּא יְבָרֵךְ אוֹתנוּ בּסְבִיבה קשׁוּבה לרצוֹנוֹתינוּ
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֶת לאה בּפִרְיוֹן
הוּא יְבָרֵךְ אוֹתנוּ בּפרִי לעמלנוּ
מִי שֶׁבֵּרַךְ את רחל בּאהבה
הוּא יברכנוּ בּיכוֹלת לאהוֹב את עצמנוּמִי שֶׁבֵּרַךְ אֶת יהוּדִית בּתוּשִׁיה וּבמנְהִיגוּת
הרבה גילי צדקיהו
הוּא יְבָרֵךְ אוֹתנוּ בּאוֹמץ וּביכוֹלת להסִיר מִכְשוֹלִים מדרכּנוּ.
הויה – בּרכִי אוֹתנוּ בּשִׂמחת היוֹתנוּ
עין החיים – בּרכִי אוֹתנוּ בנבִיעה שׁל חֹכמה ודעת
שכינה – שׁכְנִי בּיננוּ והשׁרִי בּינִי וּבין נשוֹת מִשפּחְתִי, קהִילתִי ועמִי, וּבין נשִׁים בּעוֹלם כּוּלוֹ – אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת.
למה דווקא בראש חודש?
מקובל בעדות ישראל שראשי החדשים היו מועדים שנשים מתכנסות בהן.
הלבנה ומחזוריותה תמיד נקשרו בנשים, ובמיוחד היה כך בר"ח טבת. לאורך הדורות ישנו חסך במקום מיוחד לנשים במסורת היהודית, בעוד גברים נהנו מהובלה של טקסים, תפילות ולימוד בבתי המדרש, נשים הסתופפו בעזרה האחורית. אולם ביום זה הן קיבלו את מרכז הבמה ויכלו אף להתקרב לספר התורה.
"נדמה לי שעיד אל-בנאת, חג הבנות, יכול להיות מקום בו אנחנו מוצאות כח זו בזו, כל הנשים, בלי קשר הכרחי לגברים בחיינו או לילדים שהבאנו לעולם. חג הבנות הוא חג הנשים שזוכרות היטב את יהודית, אסתר וחנה מכירות להן טובה ורואות בכאבן, אבל מסרבות לראות בהן מודל הכרחי וחתום, ומבקשות לתקן את העולם ולהיות נשים מסוג אחר, כיוון שזכינו לחיות בדור של גאולה לא רק של היהודים בארצם אלא של הנשים בעולם. זה יהיה הצעד הראשון להגדרה מחדש של גבורת נשים" (ד"ר חנה פנחסי, התפרסם במקור ראשון)
כיום החג זוכה לתחייה מחודשת בכל עדות ישראל ואף בקהילות התנועה הרפורמית
כך לדוגמא מספרת על כך הרבה דליה שחם מקהילת אור חדש בחיפה:
״אנחנו חוגגות את החג הזה מאותה סיבה שאנו חוגגים כמעט כל אחד מאירועי מעגל השנה: כדי לשמור על השלהבת, להפיח חיים במסורות עתיקות ולהתחדש בהן כך שישרתו נכון את צרכי הרוח העכשוויים של קהילותינו. זו מלאכתה של היהדות המתקדמת בישראל ובעולם . הדבר נכון במיוחד למסורות הנשיות. משלל סיבות חברתיות והיסטוריות – אלו מסורות שכוחן נחלש לאורך הדורות: הן עברו בעל פה מאם לבתה, ולא היו מתועדות בקאנון המרכזי והגברי של היהדות המסורתית. מנגד, משלל סיבות חברתיות והיסטוריות, אנו עדות היום להתעוררות נשית אדירה, בכל פלגי החברה היהודית הישראלית וגם בשאר תרבויות העולם. אני מכנה את ההתעוררות הזו "פמיניזם רוחני" – זוהי תנועה תודעתית שמבקשת להחיות את המנהיגות הרוחנית הנשית, להעצים נשים להיות מי שהן בעצמן ולהתחבר לשורשים העמוקים ביותר שמהם אנו יכולות לצמוח ולהביא בשורה של התחדשות ושלום בין המינים״.
