חנוכה – חג לאור ולאש

שולמית אלוני

רבה פנים לחג החנוכה. יש המתרכזים בגבורה, יש שהעיקר עבורם הוא הנס, ויש, אנשים כמוני, שבשבילם חג החנוכה הוא חג האור.

מדוע אור? כי החג מתקיים בימים הקצרים של השנה, בימי החורף כאשר כל הצומח עדין חרֵב, והזרעים שזרע האיכר בדמעה טרם נבטו. עדיין התקווה הגדולה והתפילה  הן לגשם מפרה בעִתו, לִפריחה שופעת באביב ולפרי כבד בקיץ.  האור מסמל אפוא את התעוררות  היקום מחשכת החורף. האור הוא גם הכמיהה לטוב, ליפה ולשמח, לבוא האביב בעתו, להתחדשות החיים.

מדוע אש? אמת, היא מחממת ומהפנטת באורה, אך היא יותר מכך. היכולת להדליק אש ולשמרה היא מקור תרבות האדם. אין זה מקרה שהמיתולוגיה היוונית מספרת את סיפורו של פרומתאוס אשר נענש על שנתן לאדם אש ובכך נתן להם תרבות ודעת המתחרים באלים, שעד אז היתה כל החוכמה  בידיהם. מכאן שאור ואש הם סמל לקִדמה, לנאורות. גם ביהדות הנאורות באה במֶרי. הנה האדם ("זכר ונקבה בראם"), אכלו מהעץ האסור, מעץ הדעת טוב ורע. על חטא אי הציות נענשו הנחש, האישה והאיש. אך מגן העדן הם גורשו מטעם אחר : "ויאמר ה' אלוהים, הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" (בראשית ג כב). זהו סיפורה של חכמת האדם ושל כושרו להבחין בין טוב לרע כאלוהים.

במיתולוגיה היוונית מקור הנאורות האנושית הוא ה"חטא" של פרומתאוס, באש שנתן לבני האדם. בנרטיב שלנו, מקורה ב"חטא", באי ציות, בהתקוממות, באכילה מן העץ אשר האל אסר לאכול ממנו. מסתבר כי הדעת, האור, האחריות, עצמאות החשיבה, הביקורת, ההבחנה בין טוב לרע  – אינם בכניעה, אינם בחוסר מאבק. סקרנות, בדיקה והתמודדות אינם ב"הליכה על בטוח" ובמשמעת כנועה, חסרת פניות ושאלות לחזקים, לבעלי העוצמה או להסכמה הכללית.

האדם ניחן ביכולת להבעיר אש, להדליק אור, להבחין בין טוב לרע ובאומץ להשתמש ביכולות אלו. רק על ידי ההעזה  לדעת, להבין, לשקול ולהחליט – התקדמה האנושות לקראת הישגיה במדע, ביצירה ובייחוד בשאיפה לחירות, לחירות האדם ולחירות החברה, לחירות כל עם ועם. כך שבימים של חושך, חושך של חורף, חושך של מצוקה, חושך של  העדר מצפון ומוסר, חושך של דיכוי וכפיה, מסמל האור הדולק בנרות, את האש המהבהבת שיש להתבונן בה אך לא להשתמש בה, בשל היותה אות וסמל. היא מעוררת את הרצון "חושך לגרש". האור והאש שאנו מדליקים בימים אלה, צריכים לעורר מחשבות לא רק על מלחמת חירות מכוח הכוח, אלא – גם ובעיקר – על חירות הרוח והמצפון של האדם והחברה, על חירות מתוך נאורות ולא מתוך קנאות, חמדנות ושימוש בכוח.

בימים אלה, בעשרה בדצמבר, מציין העולם הנאור את יום זכויות האדם, של כל אדם, ללא אפליה מטעמי מוצא, גזע, דת ומין. ביום זה חוזרים, מזכירים ומשננים בכל חברה ובכל מערכת חינוך כי האדם נולד בצלם אלוהים, כי הוא נולד בן חורין ובעל כושר שיפוט. אין לאיש, לחברה, לשלטון או לכובש הזכות לשלול ממנו את חירויותיו. זכותו של האדם אינה מותנית ברצון זולתו. כבר החשמונאים במִרדם לִמדו אותנו כי למדוכאים, לנתונים לכיבוש זר, למי שרצונם לחופש דת ומצפון נשלל, עומדת הזכות למרוד למען השגת חירותם. על כן, חג החנוכה כחג האורות הוא גם חג המצביע על הזכות למרוד למען החירות הפיזית וחירות הרוח, האמונה והמצפון.

שלומית אלוני ז״ל, היתה מהפעילות המרכזיות למען זכויות האדם והאזרח בארץ. היא כיהנה כחברת כנסת ושרה.