הגבורה היא אהבת הזולת

מתוך: שבילי גבורה / יצחק שדה (מסביב למדורה)

הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום.

אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה לצבאיות, מסיבה מובנה : מהלוחם נדרשת הסכמה למפרע להקרבה מקסימלית, לקרבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה. אפשר זו דרך המלך של הגבורה, אלא למעלה מוליכים אלפי שבילים. הגבורה, כמו כל כשרון, אינה רכוש פרטי, היא סגולה המעשירה את כל הכלל, לכן נפשנו סולדת כל כך מגנדרנות והתפארות של אנשים אמיצים. בכך הם מרחיקים את עצמם מהפסגה. לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה אלא האנוכיות. האיש האנוכי יכול להיות אמיץ, אך גיבור לא יהיה. אין גבורה בבאנדיטיזם, אף לא בנועז ביותר, הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית.

הגבורה, שהיא הקרבה, אינה אכזרית ביסודה. היא אינה מתאכזרת. זו היא הצורה הנעלה ביותר של השירות. ביסודה היא אהבת הזולת.

דרכה האנושית ביותר של הגבורה היא שליחות. יש שעושה למען הכלל ופעולתו משתבשת ביסודות זרים כמו יהירות, סיפוק יצרים, רצון להשתלטות. אנוכיות קיבוצית של קבוצה קטנה, ואז מופיעים גם הסימנים החיצוניים : פגיעות בבלתי אשמים, אכזריות מיוחדת, אי נקיון בבחירת האמצעים, אי הערכת החיים.

לא כן השליח, הפועל רק בשם שולחיו ולמען שולחיו, ובמידה שזה נחוץ לשולחיו. רוחב הבסיס קובע את רוחב הפסגה. הגבורה – היא תכונה אנושית חיובית. אין גבורה בלי מטרה הומאנית ובלי הומאניות, כי עיקרה חיוב החיים, החיים על כל גילוייהם הטובים. לכן קשה לו לאדם המחונן בסגולת הגבורה להרוג. הוא מגיע לכך רק באין מוצא אחר, כשאין צל של ספק בצדקת ההריגה, כשהמעשה נחוץ למען החיים.

ההקרבה איננה התבטלות. אין היא מבקשת את טשטוש עצמיותו של האיש. רק אדם שיש לו הרבה, יכול לתת הרבה, והאישיות הדלה אין בה כל טובה לכלל.